חגורות בטיחות הן אמצעי בטיחות חיוני לרכבים של ימינו. בטיחות הנוסעים ברכב תלויה בחגורות בטיחות ובאמצעי בטיחות נוספים. כהתקן בטיחות חיוני במכוניות, אנשים רבים יחשבו שחגורות בטיחות הומצאו לאחר לידת המכוניות, אך למעשה, חגורות הבטיחות הומצאו לפני הולדת המכוניות.
חגורות הבטיחות המוקדמות ביותר הומצאו על ידי המהנדס הבריטי ג'ורג' קיילי בתחילת המאה התשע עשרה. הניו יורקר של אדוארד ג'יי קלגהורן לקח את ההובלה ברישום פטנטים ב-10 בפברואר 1885. לבסוף הופיעו חגורות בטיחות והשתמשו בהן על קרונות כדי למנוע מנוסעים ליפול מהקרונות.
בשנת 1911, גנרל הנחתים האמריקני בנג'מין פולואה התקין חגורות בטיחות במטוס רייט פלייר סיגנל קורפוס 1, אך המטרה לא הייתה לבטיחות, אלא בגלל שבכמה מלחמות באותה תקופה, אתרי ההמראה והנחיתה היו לא אחידים, והטייסים לא יכול היה לשלוט היטב בנסיעת המטוס. תפקידה של חגורת הבטיחות הוא לקבע טוב יותר את הגוף על המושב. אבל רק במלחמת העולם השנייה הותקנו חגורות בטיחות במטוסים.
בשנות ה-50, ד"ר סי האנטר שלדן פתח את המחלקה הנוירולוגית שלו בבית החולים הנטינגטון ממוריאל. לרבים מהמטופלים שבאו לראותו היו פגיעות מוחיות שנגרמו מתאונות דרכים, ולכן הוא החל לפתח חגורות בטיחות נשלפות עבור כמה מקרים נפוצים. המצאתו פורסמה ב-Journal of the American Medical Association ב-5 בנובמבר 1955. רק ב-1959 קיבל הקונגרס האמריקני סוף סוף החלטה לקבוע תקני בטיחות סטנדרטיים לרכב.
למעשה, נאש ופורד החלו להפוך חגורות בטיחות לאופציונליות ב-1949 וב-1955 בהתאמה, אבל אנשים באותה תקופה לא שמו לב לזה. רק עד שסאאב שחררה את ה-Saab GT 750 בתערוכת הרכב בניו יורק ב-1958, חגורות הבטיחות הפכו לסטנדרט בדגמי סאאב.
חגורות הבטיחות שלוש הנקודות הבסיסיות הנפוצות כיום במכוניות הומצאו ופטנט על ידי האמריקאים Roger W. Griswold ו-Huh DeHaven בשנת 1955. מאוחר יותר, הממציא השוויצרי נילס בוהלין שיפר אותה והפך אותה לסטנדרטית עבור דגם וולוו משנת 1959.
עד 1968 קבעה ארצות הברית שכל המושבים הפונים קדמיים במכוניות חייבים להיות מצוידים בחגורות בטיחות, וגם מדינות מפותחות כמו אירופה ויפן גיבשו ברציפות תקנות לפיהן נוסעים ברכב חייבים לחגור חגורות בטיחות. המדינה שלי הוציאה הודעה ב-15 בנובמבר 1992, שקבעה שהחל מ-1 ביולי 1993, כל נהגי המכוניות והנוסעים במושבים הקדמיים חייבים להשתמש בחגורות בטיחות.