ניתן לאתר את מקורם של מגבי השמשות לשלבים המוקדמים של פיתוח רכב. הנה תיאור ברור ומסוכם של ההיסטוריה שלהם:
שלבים מוקדמים:
מאז המצאת המכונית המודרנית הראשונה ב-1885 ועד לתחילת המאה ה-20, למכוניות לא היו מגבים. נהגים נאלצו לנהוג עם חלונות פתוחים בגשם, מה שגרם לרוב לתאונות עקב ראות לקויה.
קונספט ראשוני:
בשנת 1876, אישה אמריקאית בשם מרי אנדרסון הבחינה כי נהגים נאלצו להושיט את זרועותיהם לעתים קרובות כדי לנגב את השמשה הקדמית בגשם ובשלג, דבר המהווה סיכוני בטיחות משמעותיים. היא הגתה עיצוב חדשני: התקנת להב גומי על השמשה הקדמית שניתן להפעיל ידנית לפינוי גשם ושלג. רעיון זה נחשב לאב-טיפוס של מגב השמשות.
מראה המגבים הידניים:
בשנת 1903, המהנדס הצרפתי JPJ De La Motte התקין מגב שמשות ידני על השמשה, ומשך את תשומת לבם של יצרני הרכב.
בשנת 1917, JR Oishei האמריקאי, לאחר שחווה כמעט תאונה בעת נסיעה בסופת גשם בבפאלו, ניו יורק, המציא מגב ידני עם זרוע מתכת ורצועת גומי כדי למנוע מקרים דומים.
המצאת מגבים מונעים חשמלית:
בשל אי הנוחות של הפעלת מגבים ידניים בזמן נסיעה, Oishei פיתח את הרעיון ויצר בהצלחה מערכת מגבים מונעת חשמלית בשנת 1917. זה סימן את תחילתו של מגב השמשות המודרני.
לידתם של מגבים לסירוגין:
בשנות ה-60, לממציא האמריקאי בוב קרנס, שאיבד את הראייה בעינו השמאלית מפקק שמפניה, היה מאתגר לראות בבירור בזמן נהיגה בגשם. זה הניע אותו להמציא מגבים לסירוגין, אותם פיתח בהצלחה ב-1963.
פיתוח מגבים מודרניים:
עם ההתפתחות והחדשנות המתמשכת בטכנולוגיית הרכב, גם מגבי השמשות עברו שדרוגים מתמידים. מגבים מודרניים כבר אינם מופעלים ידנית אלא משתמשים בכוח חשמלי או פנאומטי לתפקוד אוטומטי. מערכות מתקדמות יכולות אפילו לזהות את כמות וצפיפות הגשם, להתאים את מהירות המגבים בהתאם, ולשפר מאוד את הבטיחות והנוחות בנהיגה.
סיכום:
ההיסטוריה של מגבי שמשות מראה את ההתפתחות שלהם מתפעול ידני לכוח חשמלי ולבסוף לכוונון אינטליגנטי. פיתוח זה לא רק משקף חדשנות טכנולוגית אלא גם מדגים את החתירה המתמשכת של האנושות לבטיחות נהיגה.